החלטה בתיק הע"ז 33875-08-10

בפני בקשה מטעם הנאשמת 1 לביטול כתב האישום שהוגש נגד הנאשמים בגין העסקת עובדים זרים בלא היתר כדין. לטענת הנאשמת 1 יש לבטל את כתב האישום מחמת הגנה מהצדק. כפי שיפורט להלן, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה לביטול כתב אישום להדחות.

1. ביום 18/8/10 הוגש נגד הנאשמים כתב אישום בגין העסקת 16 עובדים זרים בלא היתר כדין. מכתב האישום עולה כי העבירה מיוחסת לנאשמים בוצעה, לכאורה, ביום 23/12/04.
2. לטענת הנאשמים, ביחס ל-6 מתוך 16 העובדים נשוא כתב האישום, עובר למועד הביקורת הוגשה על ידם בקשה להארכת תקופת האשרה, וכחמישה ימים לאחר מועד הביקורת הוארך תוקף האשרה של אותם 6 עובדים. לטענת הנאשמים גם לגבי יתר העובדים הוארך תוקף האשרות בהמשך אותה שנה. עוד טוענים הנאשמים, כי מרבית העובדים הועסקו על ידי קבלן משנה, ולא על ידי הנאשמת, ובהקשר זה מבקשים הנאשמים להסתמך על עדותו של קבלן המשנה. עוד טוענים הנאשמים כי מחמת חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, נפגעה יכולתה של הנאשמת 1 להתגונן, וזאת בעיקר בעקבות כך שהנאשם 2, שהיה אחראי על העסקת העובדים בנאשמת 1, עזב את הארץ ולא צפוי להתייצב להעיד בתיק, וכן הם טוענים, כי הגשת כתב אישום נגד הנאשמת 1 ולא נגד חברות אחרות שהיו מעורבות בהעסקת העובדים נשוא כתב האישום עולה כדי אפליה פסולה.
3. לטענת המאשימה דין הבקשה לביטול כתב אישום להדחות. לטענתה, הטענות שמעלים הנאשמים בדבר זהות המעסיק של העובדים נשוא כתב האישום, ובדבר ההליכים להארכת אשרות השהיה שלהם, הן טענות עובדתיות הטעונות בירור בשלב ההוכחות. עוד מהבהירה המאשימה כי לגבי מרבית העובדים לא חודשו האשרות 5 ימים לאחר מועד הביקורת, אלא רק חודשים ארוכים לאחר מכן. לטענת המאשימה, על פי הכללים שנקבעו בפסיקה שאליה הפנתה, הבקשה דנן איננה מקימה עילה להגנה מן הצדק.
4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להדחות.
5. העבירה המיוחסת לנאשמים נוגעת להעסקת 16 עובדים זרים בלא היתר. חזקה על המאשימה כי בידיה ראיות הקושרות את הנאשמים להעסקת כל 16 העובדים, ומכל מקום הבירור העובדתי בקשר לזהות המעסיק יוכל להתבצע רק בשלב שמיעת ההוכחות בתיק.
6. טענת הנאשמים, ככל שהיא נוגעת לסבירות ההחלטה להעמיד אותם לדין בנסיבות בהן ניתן היתר להעסקת העובדים בדיעבד (ובפרט ביחס לאותם שישה עובדים שהעסקתם הוכשרה 5 ימים לאחר מועד הביקורת) גם היא תוכל להתברר לאחר שישמעו עדויות הצדדים, ויוברר האם הרשויות התמהמהו בטיפול בבקשות להארכת תוקף האשרות, באופן שיצדיק ביטול כתב אישום, או שמא בנסיבות העניין צריכים היו הנאשמים להמנע מהעסקת העובדים עד לקבלת היתרים. אינני סבורה כי ניתן להקדים את המאוחר, ובפרט כאשר ממילא אין זה מסמכותו של בית הדין לבטל כתב אישום מחמת חוסר עניין לציבור.
7. הגם שהדעת אינה נוחה, וזאת בלשון המעטה, מהשיהוי בו נגועה הגשת כתב האישום בתיק זה אין בידי לקבל את טענת הנאשמת להגנה מן הצדק. מטבע הדברים, חלוף הזמן עשוי להשכיח מהעדים הרלוונטים את העובדות הצריכות לעניין, מסמכים עלולים להעלם במרוצת השנים, עדים רלוונטים עוזבים את הארץ ולא יתייצבו להעיד בתיק וכך והיכולת של בית המשפט לברר את האשמה נפגעת.

ואולם, הנטל להוכיח את אשמתו של הנאשם לעולם מוטל על המאשימה, ואילו הספק שעשוי לעורר חלוף הזמן, יפעל, לעולם, לטובת הנאשם. בשלב זה, שבו טרם נשמעו ראיות התביעה וטרם נשמעו עדויות וטענות ההגנה, לא ניתן להעריך עד כמה, בנסיבות העניין, חלוף הזמן ישפיע על יכולתה של התביעה להוכיח את אשמתה של הנאשמת מעל לספק סביר. לפיכך, וככל שנגרם למי מהצדדים נזק ראייתי כתוצאה מחלוף הזמן, הרי שטענות בהקשר זה יתבררו בשלב ההוכחות וישקלו על ידי בית הדין בשלב הכרעת הדין, ואין בחשש מפני נזק ראייתי כדי להצדיק מחיקת כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק (השווה ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' איתמר בורוביץ פד"י נט (6) 776).

8. אשר לטענת האפליה אציין כי כידוע, הכלל הוא שכל עוד לא הסתבר שאי העמדתם לדין של חלק מן המעורבים בפרשה פלונית נבעה מתוך שרירות או מתוך שיקולים פסולים, אין באכיפה חלקית, אף שהיא פוגעת בעיקרון השוויון, כדי להצדיק ביקורת שיפוטית פולשנית על דרך של ביטול כתב אישום (ראה ע"פ 37/07 פרג נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו).

משכך, לשם העלאת טענה בדבר "הגנה מן הצדק", הנשענת על טענה לאכיפה בררנית, ראשית יהיה על הנאשמים לשכנע את בית הדין, כי מבחינת הראיות שבידי המאשימה היה מקום לנקוט בהליכים פלילים נגד אחרים. שנית יהיה עליהם לשכנע כי ההחלטה לנקוט בהליכים פלילים נגדם ולא נגד אחרים היתה ממניעים פסולים.

בשלב זה, בטרם התבררה התשתית העובדתית העומדת ביסוד ההחלטה להגיש כתב האישום נגד הנאשמים (ולא נגד אחרים), אין בידי בית הדין להתערב בשיקול דעתה של המאשימה, ובפרט שעה שעומדת לה חזקת התקינות אשר עומדת לכל רשות המנהלית (ראה בג"צ 6396/96 סימונה זקין נ' ראש עירית ב"ש פ"ד נ"ג (3) 289).

9. אשר על כן, הבקשה לביטול כתב אישום נדחית. הנאשמים יוכלו לשוב ולהעלות את כל טענותיהם לאחר שיתקיים שלב ההוכחות בתיק. הצדדים יתייצבו לישיבת ההקראה שנקבעה ליום 29/4/12.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ב, 05 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: